הכרעת דין בתיק תת"ע 1060-12-12

הנאשם זכאי מחמת הספק.

פתח דבר

1.         כנגד הנאשם  הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של אי ציות לתמרור "תן זכות קדימה" (תמרור 301, ב- 36)  לרכב אחר הנכנס לצומת - עבירה בניגוד לתקנה 64(ג) ביחד עם תקנה 22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961.

2.         ביום 6.1.13 כפר הנאשם במיוחס לו וטען כי:  "פניתי לרחוב אילת, נתתי להולך רגל לחצות והשתלבתי בתנועה", לפיכך התיק נקבע להוכחות ליום 3.2.13.

הנקודות שאינן שנויות במחלוקת

3.         ביום 22.10.12, שעה 13:53 נהג הנאשם ברכב מסוג יונדאי ופנה ימינה מרחוב אילת לרחוב קויפמן ביפו, ממזרח לצפון. בכיוון נסיעתו של הנאשם מוצב תמרור מספר 301 (תן זכות קדימה) עם קו עצירה תקין וגלוי לעין. לאחר קו העצירה מצוי מעבר חציה להולכי רגל.

הנאשם בהגיעו לפניה האט את רכבו. השוטר (ע"ת 1, רושם הדו"ח) עמד בסופו של מפרץ הנועד לאוטובוסים, ברחוב קויפמן, כ- 50 מטרים מהפניה. השוטר לא התמקד במעבר החצייה.

הנקודות השנויות במחלוקת

4.         אליבא דתביעה הנאשם לא נתן זכות קדימה לתנועה המגיעה מדרום לצפון בצומת (משד' ירושלים לרחוב קויפמן) כפי שמורה לו התמרור שבכיוונו, ובכלל זה למונית שנאלצה להאט עד כדי כמעט עצירה. מאידך גיסא הנאשם טוען כי עצר בקו העצירה שלצד התמרור ואפשר להולך רגל לחצות במעבר החצייה, בהמשך התקדם לאט לכיוון ההשתלבות של הכביש והשתלב ימינה לרחוב קויפמן בזהירות לנתיב.

פרשת התביעה

5.         מטעם התביעה העיד השוטר רס"מ כרמי עובדיה שערך את הדו"ח (ת/1) והסקיצה (ת/2). העד הסביר אודות הסקיצה שערך.

"הנאשם הגיע מרחוב אילת ופנה ממזרח צפונה, דהיינו ימינה לרחוב קויפמן כאשר בכיוון נסיעתו נמצא תמרור 301, תן זכות קדימה, תקין וגלוי לעין עם קו עצירה. הוא פנה ברצף ימינה...ממקום עמידתי הבחנתי בנאשם כששדה הראייה שלי היה גלוי ופתוח, הבחנתי בו עת שנסע ברחוב אילת ופונה ימינה לרחוב קויפמן, הוא האט בפנייה ולא עצר והמשיך ברצף לנתיב הימני וזאת כאשר הוא חוסם רכב שהגיע מדרום לצפון משד' ירושלים לכיוון רחוב קויפמן בנסיעה רצופה. המדובר ברכב מסוג מונית שאני סימנתי ב- X על פני ת/2...הנאשם כאמור חסם את נתיבה של המונית שהגיעה מדרום לצפון המונית האטה עד כדי עצירה מוחלטת והנאשם המשיך להתקדם ברצף והוריתי לו לעצור תוך כדי אני מצביע לו על המונית שחסם" - ע' 2, ש' 16-31 (ההדגשות אינן במקור, ר.פ).

6.         בדברי הנהג בדו"ח (ת/1) נרשם ע"י השוטר כי: "תבדוק אותי במסוף. אין לי עבירות הרבה זמן, אני עצרתי ונתתי להולכי רגל לעבור. הרכב היה רחוק ממני. אני רוצה את הפרטים שלך. תתחשב בי, תן לי דו"ח אזהרה, אני נכה, אני רוצה שתרשום שאני לא מודה באשמה. אני חושב שלא היה צורך לתת זכות קדימה. מסרב לחתום".

השוטר המשיך ורשם כי הנהג הכחיש באופן גורף ואף התלהם וניסה לשכנעו שלא לרשום דו"ח.

"היה לבדו ברכב. נרשם זימון לשימוע ומצורף סקיצה. מזג אוויר נאה, ראות טובה, תנועה דלילה".

7.         עד התביעה אישר שלא התמקד במעבר החצייה ולא זכור לו אם היו אם לאו הולכי רגל במקום. השוטר הסביר, לשיטתו, שמתן זכות קדימה בא לידי ביטוי בשלושה מצבים: אם המונית מאטה באופן ממשי ונגרם סיכון, או שהמונית נעצרת לגמרי, או שהמונית סוטה מכיוון נסיעתה. במקרה זה המונית האטה עד כמעט לעצירה מוחלטת. אם המונית הייתה ממשיכה באותה מהירות נסיעה, הייתה נגרמת תאונה - ע' 3, ש' 8-11.

8.         בחקירה הנגדית של השוטר הציג הנאשם תמונות שצילם במקום האירוע (נ/1). הנאשם טען כי מהתמונות עולה שעסקינן בנתיב משתלב, דהיינו בפניה מרחוב אילת לקויפמן ישנו נתיב משתלב. השוטר הכחיש האמור והשיב כי אין במקום נתיב משתלב. הנאשם אף הטיח בשוטר את הסתירה שעלתה מדבריו בחקירתו הראשית, שפעם אמר כי הנאשם נכנס לפניה בנסיעה רצופה ופעם ציין כי האט. על כך השיב השוטר: "אני אומר שהוא האט ונכנס באופן רצוף זה לא סותר אחד את השני. אין סתירה בדברי" - ע' 4, ש' 31.

9.         הנאשם הטיח בחקירתו הנגדית של השוטר כיצד זה השוטר לא ראה שנתן זכות קדימה להולכי רגל במעבר החצייה, דהיינו עצר, והשוטר השיב: "אני אומר שלא עצרת אלא האטת ופנית ברצף לרחוב קויפמן" - ע' 5, ש' 26.

בהמשך, טען הנאשם, כי כנהג מונית לשעבר, לא ראה שנהג מונית שמישהו הנכנס לנתיבו אינו צופר או בולם תוך חריקת בלמים, והשוטר השיב כי הדבר אינו מחייב.